תגובה למאמרו של וירניק

הכותב - צביקל עדי - כלכלן ושמאי מקרקעין (חבר לשכת שמאי מקרקעין בישראל והאקדמיה למחקר ויישום שמאות מקרקעין. היה בעבר יו"ר לשכת שמאי המקרקעין בישראל וכיום חבר מועצת שמאי המקרקעין במשרד המשפטים).

01/11/2006

פורסם באתר גלובס ביום 12.11.2006

בגיליון הנדל"ן לפני שבועיים מביא וירניק במאמרו דוגמא תיאורטית ולפיה בעת ירידת מחירי נדל"ן ב-50% עלול להיווצר מצב בו, בהתאם לפסיקה, תעלה ההשבחה אף על שוויו של המגרש.

אלא שלעיוות תיאורטי זה אין ולא כלום עם שיטת המדרגות או המקפצה.

הנסיון לרתום דוגמא שכזו לשם ניגוח פסק הדין הצודק אינו הוגן.

דוגמא זו נכונה הייתה גם לו אושרה תכנית אחת בלבד בשנת 1995 (בדוגמת וירניק) וחל מימוש כיום. וזאת ללא רצף תכניות וללא הזדקקות ל"מדרגות" או ל"מקפצה".

יתרה מזו, מדידת ההשבחה הנעשית ליום אישור התכנית הינה שיטה נכונה, צודקת, מידתית ובעלת זיקה ישירה בין הפעילות המשביחה לגובה ההיטל.

הבעיה מתעוררת כאשר בוחר בעל קרקע שלא לפרוע את חובו לרשות ולדחותו למועד מאוחר יותר (דחיה שהחוק מאפשר). במקרה כזה ייתכן ובעל הקרקע ימצא עצמו מפסיד וייתכן והשיקול היה מוצדק ובעל הקרקע ימצא עצמו מרוויח.

מכל מקום תמיד עומדת לבעל הקרקע הזכות לשלם ההיטל עם קרות ההשבחה ולא לדחות התשלום ולהסתכן. פס"ד פמיני אינו בבחינת "Good case makes bad low." הדוגמא שמובאת במאמרו של וירניק נושאת בחובה סכנה שכזו.