ארץ שכורת שמש (או המרפסות שהפסיקו לנהל)

הכותב - אשר שולמן, מהנדס ושמאי מקרקעין; יו"ר אגודת הכבוד של אגודת מהנדסי ערים. בעבר נשיא הפצרדיה הבינלאומית של מהנדסי ערים, שותף בניסוחן והכנתן של מרבית התיקונים לחוק התכנון והבניה ולתקנותיו משנת 1981-2006

21/04/2008

"אומרים ישנה ארץ -

ארץ שכורת שמש

איה אותה ארץ ?

איפה אותה שמש?"

(שאול טרשניחובסקי )

א. מבוא

ב- 31/3/08 חתם שר הפנים על תקונים לשלוש תקנות תכנון ובניה שעניינם ביטול הגזוזטראות המקפצות.

בתקנה הראשונה - (חישוב שטחים ואחוזי בניה) בוטל הסעיף המאפשר את הגזוזטראות המקפצות, ובמקומו אושר הסעיף המאפשר גזוזטראות האחת מתחת לשניה, ללא חישוב שטחם במניין שטחים המותרים לבניה.

התקנה השניה - שתוקנה (היתר לעבודה מצומצמת), אוסרת קבלת היתר בדרך מצומצמת לסגירת גזוזטרה שאושרה בתקנות חישוב שטחים.

בתקנה השלישית - תקנות סטייה נכרת הותקן שסגירת הגזוזטרה האמורה היא סטייה נכרת

(כלומר - לא ניתן לקבל על כך היתר בדרך כלשהי).

ב. הגדרת גזוזטרה

חלק ממבנה הבולט מחוץ לקירות הבניין, לרוב ללא קירות ולעיתים ללא תקרה.

* "אין מוציאין זיזין וגזוזטראות לרשות הרבים" (משנה, מסכת בבא בתרא, פרק ג', משנה ח') (מתוך ויקמילון).

בתקנות חישוב שטחים מוגדרת הגזוזטרה כמרפסת הבולטת מקירותיו החיצוניים של הבניין.

ג. הסטוריה קצרה

המרפסות והגזוזטראות הן חלק אינטגראלי מנוף מולדתנו, ארץ שכורת שמש.

עובדה שהביאה את הועדות המקומיות לאשר בניה שעל פי תכנית בתוספת אחוזים (בדרך כלל 30%) למרפסות פתוחות.

לימים, המרפסות שהיו פתוחות (לפחות בחזיתן), נסגרו בתריסים ותריסולים למיניהם וצורפו כחלק אינטגראלי של הדירות.

חוק התכנון והבניה עודד זאת בתקנות התכנון והבניה (היתר לעבודה מצומצמת) שבהן הותר לסגור מרפסת בתריסים על סמך היתר לעבודה מצומצמת.

כמו כן קובע חוק התכנון והבניה בסעיף 145(א)(2) ששינוי פנימי של הדירה אינו מצריך קבלת היתר ותוספת שטח מרפסת שנסגרה כדין לשטח הדירה, הוגדרה כשנוי פנימי.

נמצאנו למדים שמי שקיבל (או לא קיבל) היתר בדרך מצומצמת וסגר את המרפסת הפתוחה בתריסים, המרפסת צורפה לדירתו ונשארנו ללא מרפסת בארץ שכורת השמש.

ברור שהרשויות כמעט ולא נקטו כל צעדים משפטיים כנגד מי שסגר את מרפסתו.

לימים ניתנה פסיקה בבית המשפט שתוספת שטחים למרפסות שאינה מגובה בתכנית - איננה חוקית.

גם על כן התגברו, למשל תכנית "מ" בת"א הוסיפה 7% בניה על התכניות המתאריות במקום המרפסות שניתנו. 7% אלו - הן חלק מדירה ללא כל חיוב בבניית מרפסות (למעט מרפסת קטנה הקשורה לשרותים).

בסוף שנות השמונים, כשכיהנתי כמשנה למהנדס העיר ת"א אדר' שמאי אסיף, פנו מספר אדריכלים ידועי שם ובקשו לטכס עצה איך להחזיר את המרפסות הפתוחות ל"ארץ שכורת השמש"

התוצר - הגזוזטראות המקפצות. ללא גג, כך שלא ניתן לסגרן.

בתחילה, תוצר זה נוסה בתל-אביב ואח"כ באמצעות תקנות חישובי שטחים, התוצר הופץ בארצנו הקדושה, שכורת השמש.

הנוף העירוני התמלא לאיטו במרפסות המדלגות, היו ארכיטקטים שהקפידו על הצורה, היו שלא,

(כמו בכל בית רגיל), אך למען האמת, המרפסות נשארו ברובן פתוחות לשמש (ולגשם).

ד. ומה הלאה

קפץ עלינו רוגזם של קבלנים ואדריכלים ולחצו להחזיר את הגג למרפסת, ואכן התקנות תוקנו כפי שתוקנו, ושוב אנו נמצאים במצב שנמצאנו לפני שנים. לשטח הדירה, המוגדר בתכנית בניין עיר, מוסיפים 12-14 מ"ר מרפסות שלא נכללות ולא נספרות בשטחי הבניה.

ההבדל היחיד בין המצב היום למה שהיה נהוג לפני שנים, שאי הכללת שטח המרפסות נעשה כדין (אמנם כ - 14 מ"ר במקום כ - 30 מ"ר (לדירה של 100 מ"ר), אבל מי ימנע מעם ישראל לסגור מרפסות אלו, ולצרפן לדירה.

האם תקנות סטייה נכרת?

מעניין יהיה לעקוב אחרי פעולתן של עיריות לאכוף את התקנה ולהעמיד למשפט את אלו שיסגרו את המרפסות, וברור לכולנו שיסגרו, ומי יודע אולי בעוד מספר שנים שוב נזדקק לפטנט שיחזיר את השמש למרפסות, הרי אנו ארץ שכורת שמש, וכדברי המשורר

"... מי ינחנו הדרך

יגיד לי הנתיבה".