הכותב - אשר שולמן, מהנדס ושמאי מקרקעין; יו"ר אגודת הכבוד של אגודת מהנדסי ערים. בעבר נשיא הפצרדיה הבינלאומית של מהנדסי ערים, שותף בניסוחן והכנתן של מרבית התיקונים לחוק התכנון והבניה ולתקנותיו משנת 1981-2006

23/02/2012


לא מדובר על רכבת ישראל, שאין צורך בפעילות מיוחדת כדי לעצור אותה, אלא ברכבת דוהרת הנושאת בקרונותיה את הליך אישור חוק התכנון והבנייה החדש.

רכבת זו דוהרת ללא יד מכוונת ותביא אותנו, או נכון יותר לומר, לא תביא אותנו למקום ראוי כלשהוא.

מה החיפזון בלהחליף חוק הכולל כ-300 סעיפים, בחוק הכולל מעל 600 סעיפים, חוק שבמובנים במישורים רבים לא יהיה ניתן ליישמו.

אחד המכשולים העיקריים ביישומו היומיומי של החוק הקיים על תשעים תיקוניו, הוא חוסר אמון השורר ין המערכות השונות הפועלות במסגרת החוק. חוסר אמון מחד בין צרכני הקצה של החוק שהם היזמים, הקבלנים האדריכלים והמהנדסים, לבין הממסד המקומי, קרי הועדות המקומיות, והממסד הממשלתי, קרי הועדות המחוזיות, המועצה הארצית ומשרד הפנים. ובנוסף, חוסר אימון בין הממסד המקומי לממשלתי וההיפך.

חוסר אמון זה הביא לחשדנות רבה בין הצדדים השונים, שאמורים להיות שותפים ליישום החוק, וכך בזבזו ומבוזבזים ויבוזבזו שעות, ימים, שבועות, חודשים ושנים על בדיקות ותיקונים וחוזר חלילה.

הפועל היוצא מזה הוא שהליכי אישור תכנית אורכים מספר שנים והליכי מתן היתר כנ"ל.

בשנת 1995, במסגרת תיקון 43 לחוק, העניק המחוקק סמכויות לממסד המקומי, קרי, לוועדות המקומיות, בנושאי אישור תכניות.

משרד הפנים לא אהב את כוונת המחוקק ועשה הכל לצמצום הסמכויות, כל זה נבע מחוסר האמון.
נכון, חוק מסובך הכולל מעל תשעים תיקונים, זקוק לרוויזיה, לפחות לנוסח חדש.

אכן נעשתה רוויזיה, בדמותו של החוק המוצע, נעשתה רפורמה המשנה סדרי בראשית בתחומים רבים, למעשה במירב התחומים שחוק התכנון והבניה עוסק בהם, וביניהם, הרכב ועדות וסמכויותיהם, אישור תכניות, הוצאת התרים, נושאי הפקעה, פיצויים והשבחה.

איני יודע כמה מחברי הכנסת קראו את החוק על כל סעיפיו, איני יודע כמה מחברי הכנסת עקבו אחרי ישיבות הועדה המשותפת של ועדת הפנים וועדת הכלכלה, שדנה בסעיפי החוק המוצע השונים. האם מטרות הרפורמה שהן "לשפר, לקצר ולפשט את הליכי התכנון, הרישוי והבניה על מנת להקל על צרכני מוסדות התכנון" ולמען הורדת מחירי הדיור והקלה על תהליכי התכנון והרישוי (רפורמת המרפסות), יושמו בחוק המוצע? תמהני.

החוק לא מציע דרך להתגבר על חוסר האמון הבסיסי הקיים במערכת. כדוגמית, מוצע להגביל את תקופת כהונתו של מהנדס הרשות המקומית (מהנדס העיר) שהוא גם בדרך כלל מהנדס הועדה המקומית, לשבע שנים, למה? שמא יצבור ניסיון וידע ויוכל להתמודד כראוי עם הבעיות השונות בנושא...
האם הגדלת מספר החברים במועצה הארצית, מ-32 ל-36, בועדות המחוזיות מ-18 ל-24, הוספת שלושה חברים לכל הועדות המקומיות וועדות המשנה שלהן, באה לייעל את המערכת?
האם הוספת ועדות תכנון מסוגים שונים באה לתת אמון ולייעל?
האם ריבוי סוגי תכניות בא לייעל?
האם מתן סמכות למתכנן המחוז לא לאשר תכנית שבסמכות ועדה מקומית לאחר שכל ההליכים לאישורה בוועדה המקומית הסתיימו באה להגביר את האמון בין הממסדים השונים?
האם שימור המנגנון של אישור השר לכל תכנית בא להגביר את האמון?

האם אי התחשבות בשווי שוק מקרקעין בנושאי תביעות והשבחה, בא להעלות את האמון בין משתמשי הקצה לממסד? האם הפרטת חלק מהרישוי ומן הפקוח על הבניה באמצעות מכוני בקרה מוצעים, תביא להוזלה ולייעול? תמהני.

כמה קנאתי בעמיתי מנורבגיה ומארה"ב ומקומות נוספים בעולם הנאור, על האמון השורר בין המערכות השונות השותפות לעשייה במסגרת חוקי הבניה,

אולי פעם נגיע לכך גם אצלנו, אבל לבטח לא לפי החוק המוצע

איני חושב שבמאמר קצר זה ניתן להעלות את כל הבעיות של החוק, בקשתי מן המחוקקים ומאנשי הממסד הדוחפים לאשר במהירות, אנא, עצרו את הרכבת הדוהרת לפני שהיא תדרוס את כולנו.